טוליאר ואיסאלו
טיסה של שעה וחצי במטוס פרופלור גדול, ונחתנו
בטוליאר. המדריך והנהג יצאו לשם יום קודם ברכב שלנו, נסעו כ-15 שעות כדי לפגוש
אותנו בשדה התעופה של טוליאר. סליחה על הקטנוניות אבל גם כאן הם לא הגיעו בזמן. את
כל הלבנים מהטיסה כבר לקחו ואנחנו ישובים חסרי אונים עם תיקינו במגרש החנייה
המאולתר. אחרי חצי שעה הם הגיעו – אלי המדריך וטוסו הנהג. שני חברה נחמדים שלאורך
הטיול גילינו כמה טובים הם. מכאן נסענו דרך ה"עיר" למלון שלנו שממוקם בצד
השני של העיר. המדריך הסביר שיש בעיר תנועה אז זה יקח קצת זמן. ואכן היתה תנועה,
אבל לא זאת שדמיינו. הרחוב הראשי היה מלא באנשים, ריקשות-אופניים, ועגלות שנגררות
על ידי זיבו (מעין פרה) או אנשים. שום רכב ממונע. זה מה שהולך כאן. מסתבר שככה זה
בעיר הזאת שנמצאת בדרום מערב מדגסקר. ביום חם כאן מאוד, אז הם מסתגרים בבית (בלי
מזגן או מאוורר), ובערב הם יוצאים לרחוב הראשי.
המלון שלנו היה מעין לודג' שממוקם על החוף. קיבלנו חדר יפה ליד בריכה שהוארה באור כחול. הכל היה פיין. אכלנו במסעדת המלון ויצאנו לראות את הכוכבים בשפת המים. בבוקר איתן ואני חזרנו לחוף לטיול קצר בחוף. המים שקטים, סירות עץ קשורות לחוף, והרוכלים מתחילים לסדר את מרכולתם בדוכני ממכר מזכרות. רדפנו עם הרחפן אחרי סירות מפרש קטנות, דפקנו בוק צילומים, והלכנו לארוחת בוקר. לקח לה זמן להגיע. בכל זאת אפריקה.
מכאן יצאנו לסיור קצר בשמורה קטנה וסמוכה.
קיבלנו מדריך מקומי שלקח אותנו בין מלא עצי ושיחי מרפא, שלטענתו לכל אחד סגולות
מרפא מדהימות. היו שם צמחים לריפוי סרטן, דמנציה, סכרת.... ועד לכאלה שיכולים לשפר
את חיי המין שלך. היו שם גם הרבה עצי באובב
בגדלים שונים. לצד הלאמורים, הבאובב הוא אחד הסמלים של מדגסקר. זה באמת עץ מרשים, עתיק
(יש כאלה בני אלפני שנים), ובעל צורות מעניינות. באמת באמת מרשים. משם נסענו
להצטיידות בטוליאר ומשם פצחנו בשש שעות נסיעה לכיוון צפון-מזרח, לתוך האי, עד לכפר
שליד פארק איסאלו. איסאלו נחשב לפארק הלאומי מספר אחת. המלון שלנו מאידך היה רחוק
מזה. אולי מה שישנו בו עד כה היה לא מייצג. גם כאן היתה בריכה קטנה מוארת באור
כחול, אבל זאת האירה גם על הלכלוך שבמים. החדר היה מלוכלך והאוכל במסעדה המקומית
היה לא טעים ולא טרי. אחרי שלושה ימים באפריקה חטפתי את קלקול הקיבה הראשון.
כל זה לא יגרע מפארק איסאלו. עוד בערב הגיע אלינו
המדריך רונאלד, שהסביר לנו מה מתוכנן ומה להביא. לרונאלד אנגלית מעולה, אפילו מבטא,
ומיד ברור שהוא בעל ידע רב ורצון לחלוק אותו איתנו. או במילים אחרות- חפרן. בבוקר
פגשנו אותו שוב ונסענו כרבע שעה עד לכניסה לפארק. הדרך היתה כל כך משובשת (4X4
קשוח) שלא ברור איך זאת הדרך להמלצה מספר אחד בלונלי-פלאנט. הפארק באמת מיוחד
בסגנונות הטבע שבו – יש בו הרים וצורות גיאולוגיות מעניינות, יש בו אזורים צחיחים
ומאידך יש גם מעט יער ובו כמובן למורים, יש בו בריכות מים וקניון לאורך נחל, מערות
קבורה של השבט המקומי והרבה חיות קטנות שרק רונאלד הצליח לראות. הוא היה גשש-חפרן
אמיתי. לפחות ההסברים שלו נתנו לנו קצת זמן להסדיר נשימה ולשתות. היה חם בשמש.
האזור הזה עדיין שייך לחלק הדרומי של מסקר שמאופיין בסוואנות עם צמחייה נמוכה
ויבשה. עשינו טרק של כ-13 ק"מ שהתחיל בטיפוס לנקודת תצפית על ההרים מסביב, שם
גם ראינו מעורות קבורה של השבט המקומי. משם ירדנו לבריכה שנראתה כמו נווה מדבר, עם
מים ירוקים, מפל קטן וצמחייה ירוקה. כמובן שנכנסנו. הבנים. משם עוד 4 ק"מ עד
לנקודת "הפיקניק" בחורשה שבה הוגשה ארוחת צהריים לא רעה בכלל. בסביבה גם
הסתובבו למורים וכך פגשנו את הלמור הראשון שלנו. אחרי שסיימנו יצאנו לטיול במעלה
הקניון ולאורך הנחל. הכל ירוק, חצי טרופי, מים בכל מקום וטבע משגע. בסוף מגיעים
לשתי בריכות גדולות וקפואות, שאין בהן כמעט שמש שיכולה היתה לחמם ביציאה. נכנסנו
כמובן. הבנים.
מכאן המשכנו לראות את השקיעה מנקודת תצפית
מתויירת שבה סלע בתצורת חלון. בערב ביקשנו מהמדריך והנהג להוריד אותנו בפיצרייה מומלצת
גוגל. זאת אחרי שבערב הקודם בעל המלון ניסה להרעיל אותי. הם הופתעו מהבקשה אבל
הצטרפו אלינו. מזל, כי הדרך לשם היתה ארוכה מכפי שזה נראה במפה ובטח כאשר בחוץ
חשוך לגמרי. אמנם הבעלים רק הדליק את הטאבון כשהגענו, אבל הצליחו להוציא שלוש
פיצות מדהימות אותן חלקנו עם אלי וטוסו. חבל שלא יכולתי להשתתף בחגיגה.
בבוקר הלכנו לכנסייה הקרובה לחזות בכינוס של יום
ראשון. היה מעניין. היה יפה לראות אותם פתאום לבושים יפה ולא בבגדים הבלויים שלהם
שהתרגלנו לראות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה