ראנומופאנה
היום הוא יום של כ-8 שעות נסיעה עד ל- Ranomafana.
נסיעה קשוחה שמתחילה בנוף צחיח וככל שעולים צפונה לכיוון מרכז האי הנוף הופך יותר
ירוק ולקראת הסוף אפילו יערות עבותים וצפופים. משלב כלשהו החקלאות מתבססת יותר
ויותר על שדות אורז שמפוזרים בטרסות בוואדיות ובעמקים. רק הכביש, אח הכביש, משהו
משובש לכל אורכו, לא עוברים 80 קמ"ש וגם זה רק לכמה שניות. רוב הנסיעה היא
האצה, נסיעה של כמה מטרים ב-40 קמ"ש, האטה וחזרה להילוך ראשון עקב מכשול
בכביש. בדרך גם פזורים כפרים מקומיים שכולם מתקבצים סביב הרחוב הראשי שהוא, במקרה
שלנו, הכביש הראשי. ככה שמונה שעות.
לקראת מחצית הדרך עצרנו בשמורת לאמורים בשם Anja שם
ניתן לראות אותם ממש מקרוב. קיבלנו מדריך מקומי וגשש מקומי ויצאנו לסיור של כשעה
וחצי בשמורה. באמת אפשר היה לראות אותם די מקרוב. הם נמצאים כאן על עצים נמוכים
יחסית וכמה פריטים יחדיו. אפשר להגיע עד כדי כך קרוב שאחד מהם בחר לחרבן לי על
הכובע. מזל שהקקי שלהם קשיח יחסית. ראינו שם שתי נקבות עם גורי הלאמורים שלהן
והתרשמנו מיכולת הטיפוס והאכילה שלהם. החברה האלה אקרובטים. ראינו גם שתי זיקיות
גדולות ואיך הגשש שלנו מצליח לפתות אותן לשלוף את לשונן הארוכה לאכול זבוב/פיתיון
שהוא הכין.
בערב, בטרם הגענו לכפר Ranomafana, נפגשנו
עם מדריך שלקח אותנו לסיור ליילי לחפש לטאות ולאמורים קטנים שרואים רק בלילה. האזור
הזה הוא כבר טרופי לגמרי, ירוק ומלא צמחייה... וגם קר בשעות הערב. לנו היה קפוא. התעטפנו
טוב ויצאנו לאורך צידי הכביש בו ראינו לאמור שנראה יותר כמו עכבר. קטן ומגעיל. זה
שהוא שייך למשפחת הלאמורים לא באמת הופך אותו לחמוד. הוא עכבר ולא מזמן לכדנו כמה
כאלה במחסן שלנו. מכאן המשכנו למלון שלנו שנמצא על אחד המדרונים התלולים בעמק הזה.
זה אומר מלא מדרגות לעלות מהחנייה ועד לבונגלו שלנו. העלייה הקשה חושפת את הצמחייה
הצבעונית שבסביבה ואם לא מתנשפים יותר מדי אפשר לשמוע שבקרבת מקום יש מפל מים
רועש. אבל חושך ואין תאורה אז נחזור לזה בבוקר. למזלנו המסעדה שנמצאת בראש המדרון
קרובה יחסית לחדר שלנו. שם אכלנו ארוחת ערב סבירה.
בבוקר קמתי מוקדם כדי לראות את הנוף מהבונגלו
שלנו ולהרים רחפן. לפנינו היה עמק נוסף שבו זרם הנחל, מפלונים קטנים, טרסות עם
שדות אורז, כמובן, והרבה ירוק. על הכביש הסמוך למלון אפשר היה לראות ילדים בתלבושת
אחידה הולכים לבית הספר בכפר. לא מקנא בהם על הטיפוס חזרה בדרך הביתה.
אחרי ארוחת הבוקר יצאנו לסיור בפארק Ranomafana
שנחשב לאחד הפרקים המרכזיים ללאמורים. הסיור בין כ-4 השעות נערך ביער גשם עבות,
בין עצים ענקיים צפופים וגבוהים, לחות ומדרונות תלולים ביותר. היו כאן שיפועים שלא
יביישו את צוק מנרה. חוויה כיפית ביותר. בעיקר כשיורדים מהשביל המסומן וחותכים בין
הצמחייה. ראינו שלושה סוגי לאמורים, רדפנו אחרים באיטיות בסבך כשהם קיפצו להם
בהנאה מעץ לעץ. היה מאתגר פיזית, אבל שווה את זה ונחמד.
אחרי הסיור בפארק חזרנו למלון ואיתן ואני יצאנו
לטבילה במרחצאות חמים שבכפר. היה מאכזב – בריכה אחת, כמו בריכת שחייה בינונית שבה
מים חמים. גם חייבו אותנו לשים כובע ים. אפשר לחשוב כמה שיער יש לי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה