פארק לאומי צינגי ושדרת הבאובב
למחרת פגשנו את המדריך (תוכי) ויצאנו לעוד שעה
וחצי נסיעה (רק 17 ק"מ) לפארק עצמו. זה לא ייאמן שזאת הדרך לפארק צינגי
שהיא אחת האטרקציות המרכזיות במדינה. מטולטלים, מאובקים ומזיעים הגענו. התחלנו
בטיול. בהתחלה לא משהו. נראה כמו שביל טוב בכרמל, אבל אז נכנסים ליער, רואים לאמור
עייף ושתי זיקיות, ואז מתחיל היופי האמיתי. מגיעים לצינגי. קצת קשה להסביר מה זה
צינגי... אלה סלעים (lime stone) שהמים חתרו בהם במשך שנים ויצרו צורות סלע
מצוקיות, כשבקצה העליון שלהן יש חודים משוננים... קשה להסביר.. בכל מקרה, הדרך
מהיציאה מהיער היא בסגנון ויה-פראטה. היו לנו רתמות סנפלינג ואיבטחנו את עצמנו
לכבל שהלך לאורך המסלול. יש שם סולמות, מדרגות סלע, גשר תלוי, עצים מיוחדים והרבה
טבע קסום שלא ראינו כמותו עד היום. המסלול אורך כארבע שעות שוות ביותר. התצפית על
קודקודי הסלע המחורצים ומשוננים לא מזכירה כלום, כי מעולם לא ראינו משהו כזה. מזכיר
משהו חללי. היה בהחלט שווה את שלושת ימי הנסיעה.
אחרי שסיימנו את הסיור בפארק הזה עשינו עוד סיבוב
קצר יותר בפארק שנקרא ליטל-צינגי, שזה דומה רק הכל קטן יותר. עדיין מאוד מרשים
וייחודי. חזרנו רטובים מזיעה למלון הישר אל הבריכה, שאיכות המים בה לא היתה ברורה.
לא אכפת לנו. כל מה שרצינו זה לנקות את כמויות הזיעה שצברנו בטיולים ובנסיעות. מה
שהכי עיצבן במלון זה שהווי-פאי היה ממש גרוע. איטי מאוד ולא יציב. זה לא איפשר לנו
לראות את חיפה מפסידה לראן 3-0 בליגה האירופאית ולא איפשר לנו להוריד את הפרק
השישי של אסוקה... אז נאלצנו, או יותר נכון איתן נאלץ, לפתור עוד תרגיל במתמטיקה.
למחרת בבוקר יצאנו שוב לדרך המטלטלת חזרה
למורונדבה. בלי מזגן, עם אבק, עם שמש מחממת, אוטו חורק ושתי מעבורות. המטרה היתה
להגיע בזמן לשדרת הבאובב בזמן לשקיעה. אומרים, וצודקים, שייש שם את אחת השקיעות
היפות בעולם. הגענו אפילו קצת לפני הזמן וחיכינו לשקיעה. בינתיים הגיעו עוד
כמאתיים איש, שזה הכי הרבה שראינו עד כה. התמקמנו עם הרחפן והמצלמות ודפקנו בוק
שלם לשורת עצים יפה ומיוחדת, כשמאחוריה הכדור הכתום יורד באיטיות ונבלע באופק,
משאיר אחריו צבעים מרהיבים של שמים בכתום, צהוב, ורוד, סגול, כחול ועוד כל מיני
גוונים שבנים לא ממש יודעים לזהות בשם. חזרנו למלון מרוצים מהספק היום, אבל קצת
עצובים שבקרוב נצטרך להיפרד מאלי וטוסו. יצאנו לארוחת ערב במסעדה טובה ממול המלון.
למחרת בבוקר איתן ואני יצאנו לסיור על החוף. השפל
משאיר שם טבעת גדולה של חול שבמרכזה עדיין יש מים. אולי בגלל שזה יום ראשון היו לא
מעט אנשים בחוף. חלקם משכו החוצה רשתות דייג שהטמינו לילה קודם. יוצאים הרבה דגים,
אבל קטנים קטנים. לכל חבורה כזאת יש בצד, על החול, שלוש נשים שיושבות וממיינות את
הדגים לפיילות בצבעים שונים. בים עצמו יש סירות דייג מעץ, חלקן עם מפרש בד מאולתר
עם טלאים וקרעים, אבל מחזה יפה. הרמנו רחפן, טיילנו קצת, נכנסנו לים לטבילה וחזרה
למלון למקלחת וארוחת בוקר. אלי וטוסו אספו אותנו לשדה התעופה המקומי (שנראה כמו
כמה צריפים מחוברים), סלפי אחרון ונפרדנו בהתרגשות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה